ביוטי סטאר בע"מ נ' סמולנסקי

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר, בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד ולחילופין, בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

אליבא דמבקש בתצהירו, מעולם לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל. האזהרה הודבקה ברח' הנורית 206 בירושלים, כתובת בה התגורר המבקש, לטענתו, רק כחודש ימים במהלך שנת 2000. בעקבות הודעת בנק לאומי בדבר עיקול שהוטל על חשבונו, נודע למבקש לראשונה אודות ההליך. מכאן, שלגישת המבקש, ההתנגדות הוגשה במועד. המבקש הוסיף וטען, כי לאחר שנודע לו אודות הליכי הגביה, פנה ללשכה לסיוע משפטי, אשר לאחר בירור זכאותו, בירור ש"ארך זמן", מינתה עו"ד לייצגו. כנטען, המבקש הינו נכה הסובל ממחלות קשות, אשר אינו דובר את השפה העברית והבנתו את המציאות מוגבלת. המבקש היה בעבר מכור לסמים ומצוי בעשור האחרון בשיקום. המבקש עתר להתחשבות באמור ולמתן אורכה להגשת ההתנגדות.

באשר לטעמי ההתנגדות, לטענת המבקש עסקינן בשיק שנגנב עת היה מחוסר בית ואשר חתימתו זויפה.

המשיבה התנגדה למתן אורכה להגשת ההתנגדות. לטענתה, העיקול בתיק ההוצאה לפועל הוטל כבר ביום 23/11/11 ומכאן, שההתנגדות הוגשה באיחור רב. המבקש אף אינו נוקב במועד בו נודע לו אודות העיקול. המשיבה הבהירה, כי תסכים להארכת המועד להגשת ההתנגדות, בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב, או בכפוף לתשלום הוצאות בפועל. באשר לסיכויי ההגנה נטען, כי ישנה התאמה מלאה בין החתימה המופיעה על גבי השיק לבין החתימה על התצהיר.

לאחר עיון בטענות הצדדים סבורני, כי ההתנגדות לא הוגשה במועד הקבוע בדין, הן בשים לב לכך שהמבקש לא נקט במועד מדויק בו נודע לו אודות ההליכים והן, בשים לב לכך שאף לגישתו, בדיקת זכאותו ע"י הלשכה לסיוע משפטי "ארכה זמן". מכאן ובהינתן והמועד להגשת התנגדות הינו מועד שנקבע בחיקוק, נדרש טעם מיוחד על מנת להאריכו.

דיון:

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות. על אף שההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

בנוסף, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט" (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על ואח', פ"ד נה(5) 43, 47).

הדרישה בפסיקה ל"טעם מיוחד" הוגמשה מקום בו מדובר בהליך בפני הערכאה הדיונית להבדיל משלב הגשת ערעור. סבורני כי בנסיבות העניין, לנוכח הנטען ע"י המבקש ובשים לב לכך שבדיקת זכאות לשירותי הלשכה לסיוע משפטי אורכת לעיתים זמן ממושך, אל לה לפרוצדורה לבוא על חשבון הדין המהותי ואין מקום לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקש, בעיקר כאשר ניתן לפצות את המשיבה בהוצאות בגין התנהלות זאת:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479).

יפים לענייננו דברי כב' השופט דרורי, אשר אומנם עסק בנושאים דיוניים שונים מהנושא שבפניי, אולם דומה כי העיקרון העולה מהם יפה גם לסוגיה שעל הפרק:

"הרצון לנהל משפט באופן יעיל ומהיר חשוב הוא, אולם יש לזכור כי סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת היעד של עשיית משפט צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. על כן, בנסיבות אלו, אין מקום למנוע מהמשיב לקבל את יומו בבית המשפט ולהתגונן בפני תביעה על סכום כסף לא מבוטל, וזאת אך ורק בשל איחור, שאינו איחור משמעותי מאוד, בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה" (בר"ע (מחוזי י-ם) 756/05 בנק סטנדרט צ'רטר בע"מ נ' ויסאם מוסא מוחמד אבו אלהווא, פורסם בנבו. ניתן ביום 12/06/06).

באשר לטעמי ההתנגדות, עסקינן בטענה לגניבת השיק ולזיוף חתימת המבקש על גבי השטר שהוגש לביצוע. בכגון דא קובע סעיף 22(א) לפקודת השטרות, כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", כאשר ההלכה הפסוקה מורה, כי "עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת – על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע" (רע"א 2107/11 אי. בי סופט בדייב בע"מ נ' פוליאקובסקי, פורסם בנבו ביום 31.8.11).

לאחר ששקלתי את הטעם שניתן לאיחור ואת סיכויי ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו קיימים נימוקים המטים את הכף לטובת קבלת הבקשה להארכת המועד וההתנגדות וזאת, בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ (663 ₪) בקופת בית המשפט. הסכום האמור יופקד בתוך 30 ימים. עם הפקדתו, יעוכבו ויבוטלו הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגד המבקש.

בחלוף המועד וככל שהסכום לא יופקד, תדחה הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך 500 ₪.